שני צעירים מאוקראינה ושתי צעירות מרוסיה הגיעו לארץ רגע לפני פרוץ המלחמה במסגרת תוכנית "מסע", ושובצו כשותפים לדירה. הם מספרים על הקשיים והדאגה למשפחות, הרצון לשמור על החברות למרות המתיחות, וגם המחשבות על עלייה לישראל: "המלחמה לא משנה כלום בחברות בינינו".
סרפים טרונקובן (22), הגיע לישראל לפני כחודשיים מגולנקו, כפר קטן ליד קייב. הוא מגיע ממשפחה גדולה, יש לו חמישה אחים ואחות אחת, כולם נשארו באוקראינה. במהלך הלחימה במדינה, הכפר שלו הושמד כליל על ידי הצבא הרוסי, ומשפחתו פונתה לקייב, חוץ מאביו שנשאר להילחם. סרפים שיתף בתחושותיו בנוגע למצב: "אוקראינה לא
בטוחה בשבילי ובשביל המשפחה שלי. זה קשה כי הם במקום הכי מסוכן ואני כאן ולא יכול לעזור להם פיזית". בישראל, הוא גר עם עוד שלושה שותפים בדירה בבת ים.
שותפו לדירה, קונסטנטין רוייזנר (26), הגיע גם הוא מאוקראינה לתוכנית המשלבת לימודי עברית והתמחות בהייטק. משפחתו מתגוררת בעיירה דונאיבצי, והוא מספר כי ביתם הותקף כבר שלוש פעמים, ובכל לילה הם יורדים לבונקר על מנת להסתתר. גיסו החליט להתגייס לכוחות האזרחיים שנלחמים ברוסים. קונסטנטין סיפר כי "כל יום אני קורא חדשות, לפעמים גם בלילה. כל יום אני אומר למשפחה שיבואו אליי לישראל, אבל אמא שלי אמרה לי: 'אנחנו שומרים על הבית'. אני מבין את זה, זה הבית שלנו והמקום שבו נולדתי, אבל זה היה קל יותר אם הם היו באים לפה".
השניים גרים באותה הדירה עם שתי שותפות נוספות שהגיעו באותן נסיבות לתוכנית ההתמחות, אבל הן באו מרוסיה. יבגניה יזומנקובה (23) עזבה את ביתה במוסקבה והגיעה לישראל לפני כחודשיים. "כרוסייה, אני מרגישה בטוחה יותר כאן מאשר ברוסיה", סיפרה. היא הוסיפה כי היא יודעת שלקונסטנטין מאוד קשה עם ההפצצות בעיירה שלו, אבל "אני לא יכולה לומר שאני באופן אישי הרגשתי אשמה. הוא הבין שלא אני עשיתי את זה ושאני לא תומכת בזה, וזה לא משנה כלום בחברות בינינו".
גם פולינה אוסיפובה (26), השותפה הרביעית בדירה, הגיעה ממוסקבה. היא מסתכלת מהצד על הדיווחים מהמשפחות של סרפים וקונסטנטין, ומקווה שזה לא יעיב על מערכת היחסים ביניהם. "אני מצטערת מאוד על החברים שלי. אני מאמינה שאנחנו יכולים לשמור על החברות, וזה לא תלוי באומה שלנו, אי אפשר לשפוט אף אחד לפי המוצא שלו", אמרה פולינה, וסיפרה כי "כל החברים שלי פה הם מבלארוס, אוקראינה ורוסיה. אנחנו תומכים אחד בשני בזמן המלחיץ הזה ומקווים שיהיה בסדר".
שוטרים במוסקבה עוצרים מפגינים. "מפחדים להיות תחת מסך הברזל שוב"
(צילום: AFP)
מעבר לדאגה של יבגניה ופולינה לגורל המשפחות של שותפיהם האוקראינים, הן דואגות גם למשפחות שלהן. יבגניה סיפרה על שיחותיה עם המשפחה ואמרה כי "הם לא יודעים למה לצפות. כל יום סנקציות חדשות. הם מפחדים מאוד מהמצב הכלכלי, אבל מנסים להמשיך ככל הניתן בשגרת חיים. אמא שלי מפחדת להיות תחת מסך הברזל שוב". פולינה הזדהתה עם דבריה של שותפתה, ושיתפה בנוגע למשפחתה שלה: "החיים חייבים להימשך, אבל המתח מורגש. הם מפחדים גם עליי כי אני רחוקה עכשיו, אבל אנחנו בקשר ומנסים לתמוך אחד בשני".
המצב ברוסיה ובאוקראינה נראה עגום ולא ברור לפי שעה, והשותפים נקרעים בין הרצון לחזור לחיק המשפחה ולהמשיך בחיים שהשאירו שם, לבין הרצון לחיות בישראל שנראית כרגע כמקום הבטוח ביותר עבורם. פולינה סיפרה כי כל החברים שלה שמחים שהיא בישראל ואומרים לה: "את בת מזל, אל תחזרי אם משהו לא ישתנה".
סרפים אף נפגש בשבוע שעבר עם ראש הממשלה נפתלי בנט בלשכתו במסגרת מפגש של צעירי תוכניות מסע מאוקראינה, שהציע להעלות את משפחתו. אביו סירב להצעה, ואמר כי לא יעזוב את אוקראינה ויילחם עד הסוף. קונסטנטין אמנם עדיין חושב על עלייה בהמשך חייו, אבל הוא אמר כי "אחרי התוכנית אני רוצה לחזור לאוקראינה. אני צריך לבנות את הבית שלי ואת המדינה שלי, ולעזור למשפחה".